הכרעת דין בתיק פל"א 7721-03-12

בתיק זה מיוחסות לנאשם עבירות של נהיגה בלא רשיון נהיגה, נהיגה בזמן פסילה, אי ציות להוראות שוטרים, נהיגה בקלות ראש ועבירה נלווית של נהיגה בלא ביטוח.

הנאשם כפר באשמה וביום 15.7 שמעתי את ראיות הצדדים וסיכום טענותיהם. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם, קראתי את החומר שהוגש ושקלתי את טענות הצדדים, השתכנעתי מעל לספק הסביר כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו ואני מרשיע אותו בביצוען.

על פי עובדות כתב האישום, והעדויות שנשמעו בפניי ואשר התרשמתי כי הן תואמות את אשר אירע בפועל, נהג הנאשם ברכבו ביום 28.3.12 בסמוך לשעה 13:50 בעיר שפרעם, וזאת למרות שמעולם לא קיבל רשיון נהיגה ואף נפסל מקבלת רשיון בהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה. הנאשם הגיע ל"כיכר כיבוי האש" בשפרעם, כאשר באותה עת הגיעה למקום ניידת בה נהג השוטר אלון אלפרסון ולצידו השוטרים כפיר דדון ועופר פוגל. הנאשם זוהה בידי השוטרים, אשר היו מודעים לכך שהוא בלתי מורשה לנהיגה, והשוטר דדון הורה לו לעצור. הנאשם לא ציית להוראות השוטרים, נסע לאחור ובהמשך ביצע פניית פרסה ועזב את המקום. השוטרים ניסו לנסוע בעקבות רכב הנאשם, אך הדבר לא עלה בידם, והם נסעו לביתו למסור הזמנה לחקירה. כאשר שהו השוטרים בחצר הבית, הגיע לשם הנאשם בנסיעה ברכבו, וכאשר הבחין בשוטרים הממתינים, שוב סב על עקבותיו ועזב את המקום בנהיגה מהירה. גם הפעם לא הצליחו אנשי המשטרה להדביק את רכב הנאשם. אנשי המשטרה פנו למקום עסקם של הורי הנאשם והודיעו לאביו כי הנאשם דרוש לחקירה. לאחר מכן חזרו פעם שנייה לביתו של הנאשם, וזאת בסמוך לשעה 15:20. בפעם זאת מצאו השוטרים את הנאשם כשהוא נמצא במוסך המצוי בחצר ביתו, יחד עם אדם נוסף, כשהוא עוסק בתיקון רכב. הנאשם נעצר ובהמשך הוגש נגדו כתב האישום דנן.

על פי עדויות השוטרים רכבו של הנאשם זוהה מטווח קצר וכך גם הנאשם עצמו אשר מוכר היטב לאנשי המשטרה. בנסיבות אלה, לא העלה הנאשם טענה של טעות בזיהוי נהג הרכב הבורח, אלא טען לעלילה של אנשי המשטרה נגדו, אשר הציבו להם אותו כמטרה.

לא מצאתי בסיס לטענה זו, לא מצאתי מקום לקבלת טענת האליבי של הנאשם ועל אף מאמצי הסנגור להצביע על סתירות בין גרסאות השוטרים, לא מצאתי סיבה של ממש לפקפק בעדויותיהם. 

פרשת התביעה:

העדויות מטעם המאשימה:

סנגורו של הנאשם טען בסיכומיו כי החקירות הנגדיות חשפו סתירות רבות בין גרסאות השוטרים, עד כדי דחיית הסיפור שהעלו בפניי. לא מצאתי מקום לקבלת טענה זו.

אמת, גרסאות שלוש השוטרים שהיו מעורבים באירוע אינן זהות ויש ביניהן שינויים וסתירות מסוימות. יחד עם זאת, לא מצאתי כי מדובר בסטירות מהותיות המצדיקות דחיית גרסתם.

כך קיימות סתירות באשר למשך הזמן בו נוהלו המרדפים אחרי רכב הנאשם, באשר לצורת נהיגתו של הנאשם בעת הימלטותו הראשונה, ובאשר למרחקים מהם הבחינו אנשי המשטרה בנאשם. סבורני כי כל הסתירות הללו הינן טבעיות, נובעות מתפישה שונה של כל אדם את האירוע, ומהזמן שחלף מאז האירוע ועד מועד העדות, ואינן מעידות בדרך כלשהי על פגם באמינות או מהימנות השוטרים.

ההבדל המשמעותי היחידי שמצאתי בין גרסאות השוטרים הייתה באשר לדרך נסיעתו של רכב הנאשם בעת המפגש הראשון ביניהם. יחד עם זאת, גם בעניין זה לא מצאתי כי מדובר בהבדלים אשר ממוטטים את הגרסאות.

כך השוטר פוגל העיד בבית המשפט כי הנאשם ביצע פניית פרסה על גבי אי תנועה(עמ' 10 לפרוטוקול שורה 15), אולם בדוח הפעולה שערך ציין כי הנאשם  "החל בנסיעה מהירה לאחור, וכעבור כמה מטרים... עבר על אי תנועה". העד אלפרסון העיד כי " כשהנאשם ראה אותנו בכיכר, הוא נסע רוורס כמה מטרים ואז הסתובב. אני זוכר שהיה אי תנועה, לא זוכר אם בנוי" (עמ' 13 שורה 7). יש  לזכור כי אלפרסון הוא שנהג בניידת ותשומת ליבו הייתה גם או בעיקר לנהיגה, ואילו פוגל ישב במושב האחורי והבחין בהתרחשות באיחור. מבין השוטרים, העד דדון הוא שהבחין לראשונה בנאשם ולקח את החלק הפעיל ביותר בנסיון לעצרו ומטבע הדברים עדותו היא המפורטת ביותר: "אני זיהיתי אותו כאשר נעצרנו אחד מול השני. אמרתי לאלון לחסום אותו. הוא התחיל לנסוע אחורה עד תחנת דלק פז, בערך 100 מ' . אפילו פחות. היו מכוניות אחריו. אני לא רדפתי אחריו. כשמסיימים את אי התנועה יש כניסה. הוא לא עלה על אי תנועה בנוי" (עמ' 19 שורה 9).

כאמור לעיל המדובר לדעתי בהבדלים לא גדולים בין הגרסאות, והתרשמתי כי מדובר בהבדלים טבעיים ומובנים כאשר שלושה אנשים מתארים אותו אירוע מספר חודשים לאחר שהתרחש.

באשר להבדלים האחרים עליהם הצביע הסנגור, הרי שלא מצאתי לייחס להם משקל של ממש.

כך למשל, טען הסנגור כי קיימות סתירות רבות באשר למרחק ממנו הבחינו השוטרים באשם. לא מצאתי ממש בטענה זו. באשר למפגש הראשון ציינו כל השוטרים כי מדובר היה במרחק קצר של מטרים בודדים ועד עשרה מטרים. אינני מוצא כי מדובר בסתירה כלשהי. באשר למפגש השני ציין השוטר פוגל מרחק של שני מטרים (עמ' 8 שורה 7) ואילו האחרים דיברו על מרחק גדול משמעותית. אולם יש לזכור כי במפגש השני עם הנאשם לא היו השוטרים יחד, אלא שפוגל עמד ליד הניידת ושני חבריו נגשו לדלת ביתו של הנאשם. לשאלה בדבר המרחק בפעם השניה השיב אלפרסון כי מדובר ב"עשרות מטרים בודדים. סביב 20-30. מהפתח של הבית שלו, לכביש הקרוב" (עמ' 16 שורה 24).

המדובר, אפוא, בהבדלי גרסאות המתיישבות זו עם זו, והן אף משתלבות עם טענת שני השוטרים אלפרסון ודדון כי הם אלה שהדביקו את ההזמנה לדלת ביתו של הנאשם, שכן שניהם ניגשו יחד לדלת, בעוד פוגל נותר ליד הניידת, ואך טבעי כי לא יזכרו מי מהם ביצע את ההדבקה בפועל.

נקודות נוספות אליהן הפנה הסנגור היו סתירות באשר לשעת רישום דוח הפעולה, זהות הפונט בו נעשה שימוש בדוח אלה, והעובדה כי כל השוטרים ציינו שהנאשם לבש "חולצה בהירה", מבלי לציין גוון מסוים.

אכן שעת רישום הדוח הזהה לכאורה בין הדוח שערכו אלפרסון ודדון מעוררת קושי מסוים כאשר שניהם טוענים שהדוח נערך באמצעות אותו מחשב בודד המצוי באותו חדר. יחד עם זאת, לא מצאתי כי יש לייחס לקושי זה משקל משמעותי.

מנגד, השימוש באותו מחשב מסביר את השימוש בפונט זהה, ולא ראיתי בכך משום ראייה לקיומה של קנוניה כלשהי.